הכירו את מיכל בן חיים, סמנכ"לית תוכן שלנו ומנהלת אגף הגיל הרך והמשפחה

היא אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, גידלה 5 ילדים ביולוגים ועוד 18 ילדים באומנה לאורך השנים. ניהלה מאות עובדים ואלפי ילדים שגדלו במסגרות הגיל הרך. היא כבר 31 שנים במתנ"ס אבל מתרגשת מהעשייה כל יום מחדש. ראיון אישי ופתוח עם מיכל בן חיים

את מיכל בן חיים, סמנכ"לית המתנ"ס ומנהלת מרכז הגיל הרך, אין מי שלא מכיר בעיר. במוסדות תחת ניהולה עברו ב31 שנים האחרונות עשרות אלפי ילדים. היא החלה את דרכה במתנ"ס בשנת 1989 כרכזת צהרונים, משם הפכה לרכזת פעוטונים, ולאחר מכן הפכה לרכזת הגיל הרך. בשנת 1997 הפכה למנהלת מרכז הגיל הרך והמשפחה, וב8 השנים האחרונות קיבלה את כובע סמנכ"לית התוכן של המתנ"ס. תחת אחריותה נמצאים גם תחומי תרבות וקהילה, נוער וקידום נוער, עמיתים, מרכז תקשורת, צרכים מיוחדים, קליטה והשכלה בקהילה. למיכל כובעים רבים במתנ"ס, הפעם בחרנו להתמקד בעשיה שלה במרכז הגיל הרך.

 

תחילת דרכך המקצועית היתה כמרפאה בעיסוק, מה גרם לך לפני 31 שנים, להגיע לתחום הגיל הרך?

"בתוך תחומי הטיפול כסטודנטית לריפוי בעיסוק, התחברתי מאוד למסלול שעוסק בהתפתחות ילדים. כשהבנתי שמתפנה משרה בתחום הצהרונים, ראיתי בה דלת כניסה לעבודה עם ילדים. בצהרונים נדרשת הבנה משלבת של ידע בתחום ההתפתחות הפיזית, רגשית וחברתית של ילדים. הם מגיעים לצהרון אחרי יום לימודים עמוס בתכנים וחוויות. אלו היו השנים הראשונות של הצהרונים בארץ, תקופה בה התחיל תהליך של יציאת נשים לעבודה במשרה מלאה, ועלה צורך להקים מסגרת חינוכית לילדים בשעות הצהריים. הבנו שאנחנו צריכים לתת לילד חוויה של בית, עד היום זהו העיקרון שמוביל אותנו בהפעלת הצהרונים: הנשים שמדריכות הן נשים חמות שמביאות דגש מקצועי, אימהי ותומך, הארוחה החמה, מהווה פעילות חינוכית בפני עצמה ומוגשת בכלים רב פעמיים, בתוכן הפעילויות שמים דגש על עולם רגשי ופחות על תוכן קוגנטיבי מובנה של ידע. השאיפה שלנו שהילד לא ירגיש ש"שכחו אותו בגן", אלא שהוא נשאר בתכנית המשך שכיף לו להיות חלק ממנה. גם בבוקר רך, כאשר צוותי עובדות הגיל הרך פותחות את גני הבוקר בשעה 7, אנחנו משתדלים שזה יהיה אותו צוות של הצהרון, מתוך תפיסה שהגן שייך לילד. חשוב שהוא ירגיש יציבות, שייכות וביטחון, בסביבה מוכרת ועם דמויות קבועות."

מה התפיסה החינוכית שלך?

"אני דוגלת בגישה שמסתכלת על הילד כיכול, מסוגל. מתוך המבט הזה נגזרות כל דרכי הפעולה שלנו, שנשענות על אמון גבוה ביכולת הילדים להסתקרן, לחקור ולהגיע לידע בכוחות עצמם. על המבוגרים לאפשר לילדים להתמודד עם הסקרנות הקיימת בהם, ולספק להם אתגרים והזדמנויות לחקר ולמידה."

איך זה בא לידי ביטוי?

"יש את הדוגמא הכי פשוטה- כשכדור נופל מתחת לכיסא, יש 2 אפשרויות: או שמבוגר יתכופף ויוציא את הכדור, או להמתין בסבלנות, לתת לילד לחקור את המציאות ולהגיע לכדור בכוחות עצמו. זו דרך שתיקח לו יותר זמן, אבל היא המגדלת ומצמיחה את הכוחות הפנימיים שבו. זהו דגל האמונה בגיל הרך. זו דרך ארוכה ולא פשוטה, אבל הגדלות שלה היא שגם המבוגר נשאר תמיד סקרן בכל מפגש עם ילד, כי יחד איתו הוא חווה תהליכים בלתי צפויים מראש. מציאות זו משאירה את הצוות ערני ומסופק מקצועית, ומשמרת את ההתרגשות בעבודה החינוכית. התורה שלנו נשענת על הגישה החינוכית של רג'ו אמיליה. חלק מהצוות שלנו נסע לאיטליה למעונות היום שלהם, שם למדנו את הגישה מקרוב. אנחנו נעזרים בדר' נעמה צורן, נציגת רג'ו בארץ, ועל פי גישה חינוכית זו, אנו מפעילים את מעונות היום שלנו דרך רשת 'התחלה חכמה'."

את מתארת כאן הרבה חופש שנותנים לילד לחקור. זה לא עלול לתת תחושות של אי וודאות וחוסר יציבות עבורם בגיל הרך?

"ההפך. הגישה הזו לא מייצרת חוסר יציבות אלא מאפשרת לילד להתבונן ולחקור את העולם באמצעות הכוחות שבו. במעונות, בגיל שנתיים, תוכלי לצפות בילד המגיש לעצמו אוכל. המסקנה העיקרית הנלמדת מכך היא, שהוא יכול אם מאמינים בו."

 

מיכל (59), נשואה לראובן, גם הוא איש חינוך. היא אמא ל-6 ילדים, 5 ביולוגים ועוד ילדת אומנה, וסבתא ל7 נכדים. יש לה תואר ראשון בריפוי בעיסוק ותואר שני בהגירה ושילוב חברתי. היא מהווה מודל והשראה פמניסטית עבור נשים רבות בארגון, ביכולת שלה להוביל עשיה מקצועית בסגנון הייחודי שלה. "כל עובדות הגיל הרך הן נשים ואנחנו מאמינים בכוח שלהן", מספרת מיכל.

למה בחרתם להכניס הביתה עוד ילדת אומנה, אחרי שגידלתם 5 ילדים ביולוגים?

"שנה לאחר שהתחתנו עברנו ל'בית הילד' בגילה והיינו הורים ל12 ילדים. בלידה של קובי (הבכור) צעקתי 'איך יכול להיות שבילד ה13 זה עוד כואב?'... מאז נולדו לנו חמישה ילדים, וכשהם גדלו, הגענו להבנה שיש משהו שאנחנו יודעים לעשות טוב וזה לגדל ילדים. הבנו שיש לנו עכשיו הזדמנות לגדל ילד שהוא לא שלנו. ב5 שנים הראשונות גידלנו חמישה ילדים אמריקאים (אחד בכל שנה), שנפלטו ממערכת החינוך בגולה עקב ליקויי למידה. הם גרו אצלנו ולמדו במסגרות מותאמות. לפני 3 שנים פנתה אליי חברה, עו"סית אומנה, אשר חיפשה בית מתאים לנערה שעזבה את משפחת האומנה שלה. סיכמנו ראובן ואני שהגיע הזמן שנזכה לשלב במשפחתנו נערה לתמיד ולא באופן עראי. לשמחתנו היא החליטה להישאר איתנו. לאחרונה היתה לי שיחה איתה. המשפחה הקודמת שלה הציבה לה המון גבולות, והחוויה שלה היתה תמיד "אסור ככה / מותר ככה". כשהגיעה לבית שלנו היא הרגישה אחרת, שהמבוגרים בבית סומכים עליה. הסברתי לה שתפקידנו ללמד את ילדנו גבולות פנימיים מה הם. זה העולם הערכי שלנו, משם והלאה יש להם את החופש והאחריות להציב לעצמם גבולות חיצוניים שעל פיהם הם בוחרים להתנהג ב'עולם של הגדולים'. "

זה נשמע שאתם ממש מקצוענים בזה..

"לא מקצוענים, אבל בהחלט בעלי ניסיון רב... גם גידול הילדים שלנו היה מאתגר. הראשון והאחרונה גרמו לנו להרהר רבות האם אנחנו בדרך הנכונה. חייבת לציין לזכותו של בעלי ראובן, שיחד למדנו להאמין בכוחות שלנו ולשאוף להוות מקום בטוח עבור הילדים שלנו בכל מצב. להאמין בהם, לסמוך עליהם וכך לאפשר להם לצמוח".

בואי נדבר על המסגרות שלכם. יש המון משפחתונים פרטיים כאן בעיר. מה ייחודי אצלכם?

"יש לנו את היכולת לבחור את נשות המקצוע. אנחנו מחויבות לסטנדרט גבוה וחשוב לנו לבחור נשים איכותיות. לא פשוט להיות לבד בבית עם 5 ילדים, 9 שעות ביום. אנחנו גם עומדים במבחנים חיצוניים של יועץ בטיחות, המטפלות עוברות קורסי עזרה ראשונה, ובעלות תעודת מקצוע סיווג 1 (800 שעות). בנוסף יש לנו רכזת משפחתונים המעניקה למטפלות הדרכה מקצועית- אישית וקבוצתית, המותאמת לאתגרים המשתנים במשפחתון. וכמובן- היכולת שלנו לפקח היא חשובה מאוד, בימים בהם אנחנו שומעים על סיפורים קשים במסגרות פרטיות, חשוב לנו שההורה יוכל לצאת לעבודה רגוע. לרכזת שלנו יש קוד גישה ומפתח לבית והיא יכולה להגיע בכל שעה לראות שהכל בסדר. כל אלו מייצרים רשת של הגנה על זכויותיו של הילד. בנוסף, ההורים זכאים לקבל דרגות והשתתפות כספית מהמדינה ולוח חופשות המותאם למגזר העבודה. "

איך אתם מתמודדים עם כל המתחרים של השוק הפרטי?

"אנחנו לא בתחרות עם השוק הפרטי, ברוך ה' כל המסגרות שלנו מלאות מידי שנה. המתנ"ס רואה את עצמו ארגון גג ובית לכל הורי וילדי הגיל הרך בעיר. כל ילד זכאי לחינוך איכותי, ולאורך שנים המטפלות הפרטיות היו מאוגדות אצלנו. בנוסף, מיפינו את כל הגנים הפרטיים והפעלנו עבורם קורסי עזרה ראשונה. כל גורם פרטי שירצה להיעזר בנו- אנחנו כאן בשבילו."

לאחרונה עלו שוב טענות כלפי מחירי הצהרונים, שגבוהים ביחס לירושלים. למה קיימים כאלה פערים?

"ירושלים מדורגת סוציו אקונומית בדירוג 2 ומעלה אדומים בדירוג 6. מחירי הצהרונים בערים בדירוג שלנו, הם מ935 ₪ ומעלה. בירושלים פועלת תכנית צילה (מסגרת של משרד החינוך ביישובים המסווגים בדירוג 1 עד 3 בלבד), המסבסדת את המחירים. אין לנו יכולת להתחרות בזה. כל הגנים שלנו קיבלו סמל ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים המאפשר קבלת דרגה אישית מותאמת להכנסה המשפחתית, שנותנת החזר כספי של מאות שקלים. אצלנו מעל 2/3 מהתושבים שפנו, מקבלים החזרים מהמדינה על בסיס חודשי."

איזה חלומות זכית להגשים בגיל הרך?

"יש הרבה חלומות שהגשמנו לאורך השנים, יחד עם צוות הרכזות המדהימות שמלוות אותי. זכיתי להיות מוקפת בנשות מקצוע מסורות וחרוצות, אשר עובדות מכל הלב ומאפשרות לחלומות להתגשם. אספר על 2 חלומות שמאוד משמעותיים עבורי. הראשון זה הקמת 'פסיעות'- היחידה להתפתחות הילד, שהקמנו לפני 12 שנים. מקום בו עובדים מטפלים פרא-רפואיים, ונותן שירות ללקוחות קופות החולים. זה שירות שהוא בעיניי שליחות. אנחנו מנסים להנגיש את השירות כמה שיותר כדי למנוע 'תת שירות': קרוב לבית, בשעות אחה"צ וביום שישי ותוך קיצור זמן ההמתנה שקיים בקופות. בנוסף, אנחנו מאמינים בהורה כשותף לטיפול, כך שבזמן הטיפול ההורה מקבל 'שיעורי בית' להמשך הליווי בבית.

חלום נוסף שהגשמנו בשנים האחרונות זה הקמת מועדון היולדות "אימוש"- תכנית שמלווה אימהות לאורך חופשת הלידה. בשנה האחרונה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מרכז צעירים והמחלקה לקידום מעמד האישה בעירייה, שאפשרו לפעילות להתרחב. ההנחה היא שחוויית הלידה, האימהות ושילוב ילד חדש במשפחה הינם אתגרים מורכבים. ואנחנו שם כדי להקל על המורכבות. זה מקום למפגש חברתי של קבוצת השוות, מקום לחלוק בפתיחות חוויות, תחושות ואתגרים- מעיין קבוצת תמיכה. מקום ללמידה של ידע חדש שלא נמצא בארגז הטבעי, כי "לא נולדנו הורים". הידע קשור להתפתחות התינוק, למערכת יחסים זוגית, לשיתוף האחים, וגם ידע עבור האישה מבחינה פיזית ורגשית. משמח לראות את הקבוצה שגדלה ופעילה, הנשים מתייעצות , נעזרות זו בזו ברמה היומיומית. השבוע מישהי שבדיוק מסיימת את חופשת הלידה כתבה לבנות, על הזכות למצוא חברות לכל החיים וכמה המקום הזה היה משמעותי עבורה. מבחינתי זה שווה הכל. במקביל פתחנו את מחסן ההשאלה "ציוד של התחלה", שמנהלת ענת שקלאר לזכרם של הוריה והמקום שוקק חיים. אנחנו מפעילים בנוסף את פרוייקט 'אם לאם', בו יש ליווי ותמיכה אישית לאימהות אחרי לידה, ע"י כתף חברית של אמא עמיתה בבית היולדת. "

מרגש. יש עוד חלומות בקנה?

"האימהות בקבוצה הן 'חדר הלידה' של החלום הבא. לאחרונה הן העלו צורך בהמשך פעילות אחה"צ, בהתאמה התפתחותית לגיל הרך. אנחנו הרמנו את הכפפה ואחרי פסח נצא עם מיזם של אמהות ותינוקות אחרי חופשת לידה, למפגשי אחה"צ, בהם התוכן ייבנה בשיתוף האימהות.

באופן כללי, המודל שלנו הוא תושבים שבוראים עבור עצמם את החלומות, וזהו החזון של המרכז הקהילתי. התפקיד שלנו הוא להיות שם עבור התושבים, לסייע ולהכווין, כדי שמקסימום חלומות יוגשמו בשיתוף פעולה איתנו ועבורם. כי המתנ"ס הזה הוא של כל חברי הקהילה."